<h1>ארחות חיים הלכ' יום הכפורים סימן י"א</h1>
<h2>דף פג.</h2>
חולה שיש בו סכנה ששאל לאכול ביה"כ אע"פי שהרופאים הבקיאים אומרים אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר די אמר החולה איני צריך והרופא אומר צריך מאכילין אותו על פי הרופא תונבא בעלמא נקיט ליה פי' שטות מחמת חולי. חולה וא' אומר אינו צריך ושנים אחרים אומרים צריך מאכילין אותו על פיהם דספק נפשות להקל. מקצת הרופאים אומרים צריך ומקצתן אומרים אינו צריך הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאין ובלבד שלא יאמר החולה צריך אני אבל אם אמ' צריך אני מאכילין אותו. לא אמר החולה שהוא צריך וחלקו הרופאים והיו כלן בקיאים ואלו שאמרו צריך כאלו שאמרו שאינו צריך מאכילין אותו. ירושלמי ר' חנינא הוה יתיב קמיה דר' ינאי בי"הכ אמר ליה צחינא טובא אמר ליה זיל שתה בתר שעתא אשכחיה אמר ליה מהו צחונא עברה אמר ליה מכיון דאמרת לי זיל שתה אזלא לה. שמעינן מינה שאין היצר תאב אלא בדבר האיסור לו הלכך שפיר דמי למעבד הכי ודוגמה זה היו עושין למשלח שעיר לעזאזל שהיו עושין סוכות בדרך ומזמנין לו שם מזון ואומר לו הילך פת ומים ומפרשין הכי לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו ואמרי' נמי שלא הוצרך אדם לכך מעולם ע"כ. עוד אמרינן בירושלמי חולה אומר יכולני לצום ורופא אומר איני יודע ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר נעשה ספק נפשות ולהקל וכתב הרמב"ן ז"ל ומסתברא בחולה אומר יכולני אבל רופא אומר יכול וחולה אומר איני יודע שומעין לרופא דאיני יודע דחולה לא כלום הלכך שומעין לרופא שאומר יודע אני כתב ר"צ בתשובת שאלה כשהחולה שואל לאכול ביום הכפורים אומרים לו יום הכפורים הוא ואם אמר אע"פי כן תנו לי מאכילין אותו דכה"ג חולה אמר קרינא ביה אע"פי שאינו אומר בהדיא שהוא צריך משום סכנה וכן דעת הר"פ ז"ל.
